שתי התערוכות שבהן ביקרתי עוסקות בדיוקן של אדם אמיתי. עם זאת, כמעט אין בהן את המאפיינים הקבועים של דיוקנאות: ייצוגים של תווי פנים, גוף, מבעי רגש של אותו אדם. בתערוכה הזוגית "חותם הדורות" מתמקדות ליאן שרקייה ועידית קופסקי בדמות דומיננטית בחיי משפחותיהן. למעשה הן מפנות את מבטן למה שמבנה את עולמן של אותן דמויות, אבל לא אליהן עצמן: אם נתבונן בכל אחת מהיצירות שמרכיבות את התערוכה בנפרד, נראה עבודות מופשטות, תצלומים של סביבות, ריקועים ותבליטים של חפצים, דברים וחומרים משונים. אלא שדיוקן אדם אינו רק פניו, חזותו הישירה.