מיקומך באתר

1. תרבות: גלריה
2. מוזיקה

קלייטון-תומאס היה הסולן של הלהקה שזכתה להצלחה בשנות ה-60 וה-70 וזכה בגראמי

דיוויד קלייטון־תומאס, הסולן של Blood, Sweat & Tears, הלהקה שפרצה והצליחה בשנות ה–60 וה–70, מת בגיל 84. קלייטון־תומאס כתב את שירה המוכר ביותר של הלהקה, Spinning Wheel, שהגיע למקום השני במצעדים בארצות הברית, היה מועמד לשלושה פרסי גראמי וזכה באחד. לפי היחצ"ן שלו הזמר הקנדי מת בשיבה טובה בבית חולים בטורונטו. סיבת המוות לא נמסרה.

קלייטון־תומאס נולד באנגליה ומשפחתו השתקעה בטורונטו לאחר מלחמת העולם השנייה. בגיל 14 כבר היה מחוסר בית, ואת מרבית שנות נעוריו העביר בהסתבכויות עם החוק ובכניסה ויציאה מבתי כלא שונים. בשנות ה–60 החל לזכות בהצלחה כמוזיקאי והוביל הרכב בשם David Clayton-Thomas and the Fabulous Shays, ובהמשך עבר לניו יורק.

הוא הצטרף ללהקת Blood, Sweat & Tears שהתפרקה זמן קצר קודם לכן. הלהקה קמה מחדש ומשכה את תשומת ליבו של מנהל המוזיקה האגדי קלייב דייוויס, שתיאר מאוחר יותר את קלייטון־תומאס ככישרון מוזיקלי "מדהים".

"Blood, Sweat & Tears היתה שילוב יוצא דופן של אנשים", סיפר קלייטון־תומאס בראיון. "היו לנו בלהקה בחורים שהגיעו ישירות מג'וליארד. היו אחרים שהגיעו ישר מברקלי — ג'אזיסטים הארד־קור של בי־בופ — והיתה קבוצה נוספת, כמוני, שהיו בעצם נגני רוקנרול ואר־אנ'־בי שצמחו בהופעות בפאבים". אלבומו הראשון עם הלהקה היה להיט ענק. הוא מכר עשרה מיליון עותקים ברחבי העולם, צעד במשך 109 שבועות במצעדים בארצות הברית וזכה בחמישה פרסי גראמי. בין הסינגלים המצליחים היו גם And When I Die ו-You've Made Me So Very Happy.

כשנשאל קלייטון־תומאס אם ידע שהלהקה תזכה להצלחה כה כבירה, הוא השיב: "אני לא רוצה להישמע מתנשא, אבל כן. בפעם הראשונה שנכנסתי ושרתי עם הלהקה הזו, היינו בהלם. זה היה אחד מאותם דברים חשמליים שפשוט קורים".

במהלך המלחמה הקרה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שנוי במחלוקת בחסות המדינה במספר מדינות בגוש המזרחי. סיבוב הופעות זה עמד במרכזו של הסרט התיעודי משנת 2023, What the Hell Happened to Blood, Sweat & Tears?. בסרט נחשף כי הסיור אורגן כדי שקלייטון־תומאס יוכל לקבל גרין קארד למגורים ועבודה בארה"ב.
הלהקה הוציאה אלבומי להיטים נוספים, בהם Blood, Sweat & Tears 3 ו-Blood, Sweat & Tears 4, לפני שקלייטון־תומאס עזב את ההרכב בשנת 1972, בעקבות תשישות מחיי ההופעות בדרכים. "המשכתי עם זה כל עוד יכולתי, מבחינה נפשית ופיזית", אמר.

הוא שחרר מספר אלבומי סולו ובשנות ה–2000 הקים בטורונטו הרכב של עשרה נגנים עימו יצא לסיבובי הופעות בשנים שלאחר מכן. כמו כן, הוא פעל למען עמותות לנוער בסיכון ובשנת 2010 פרסם ספר זיכרונות.